החלטה בתיק ב"ש 4253/08

1.         למשיב מיוחסות עבירות של ניסיון שוד, חבלה חמורה והדחה בחקירה (סעיפים 403 סיפא בצירוף עם סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, וכן סעיפים 329(א)(1) ו- 246(א) לחוק) . הבקשה שבפני היא כי אורה על מעצרו עד לתום ההליכים נגדו.

2.         על פי המתואר בכתב האישום, המשיב, ביחד עם שלושה אחרים, שזהותם אינה ידועה למאשימה, כולם רעולי פנים ומצוידים בכפפות לידיהם, בסכינים, בגז מדמיע, באקדח צעצוע, באזיקונים ובגליל נייר דבק, נכנסו סמוך לחצות הלילה לביתם של המתלוננים, במטרה לשדוד אותם. המתלוננים הם בעל ואישה, הבעל יליד 1946, והאישה ילידת 1948. אחד מהחבורה סתם בחוזקה את פיו של בעל הבית, אחז בצווארו וניסה לחנוק אותו. במקביל התנפל אחר על בעלת הבית, סתם את פיה במטרה לחנוק אותה, והחל לדקור אותה בידיה וברגליה. המתלוננת החלה לזעוק לעזרה לבנה, המתגורר ממול. למשמע זעקותיה, נסו הארבעה מן הזירה, והותירו את בני הזוג חבולים, מוטלים על הרצפה, ואת המתלוננת מדממת.

3.         סמוך לאחר התקיפה, ממשיך כתב האישום ואומר, התקשר המשיב לגיסו וביקש ממנו להגיע עם רכבו סמוך לבית המרקחת בבית צפאפא, ולהסיעו משם ברכבו. משנפגשו השניים, הורה המשיב לגיסו כי אם יישאל, עליו לומר כי הוא נפגש עם המשיב בביתו וכי המשיב ביקש ממנו להסיעו על מנת לרכוש תרופות בבית המרקחת. כמו כן הורה לו לטעון כי בית המרקחת היה סגור, ולפיכך נאלצו לנסוע לבית מרקחת אחר, בשועפאט. כמו כן, ימים ספורים לאחר האירוע, במהלך החקירה, בעת שהמשיב ואשתו המתינו לחקירה בתחנת המשטרה, הורה המשיב לאשתו למסור הודעת שקר, באומרו: "אל תדברי על הבגדים. אל תגידי כלום".

4.         בא כוח המשיב הודיע, כי לא יכפור בקיומן של ראיות לכאורה לעבירה של ניסיון השוד, אולם הוא כופר בקיומן של ראיות לכאורה בכל הנוגע לעבירה של הדחה בחקירה. למרות עמדתו הראשונית ביחס לקיומן של ראיות לכאורה לניסיון השוד, ביקש בא כוח המשיב, בטיעוניו, להצביע על חולשתן של ראיות אלה באופן שיש בו להשפיע על עילת המעצר. בשל כך, אבחן את קיומן של הראיות לכאורה, ביחס לכל העבירות המיוחסות למשיב.

ראיות לכאורה

5.         המשיב, יש לומר, הינו שכנם של המתלוננים, ומתגורר בשכירות בחלק מביתם. כולם מתגוררים בבית צפאפא.

6.         האירוע התרחש סמוך לחצות, בלילה שבין 10.2.08-11.2.08.  בהודעת המתלונן מ', שנמסרה זמן לא רב לאחר האירוע, נאמר כי בניסיון השוד השתתפו 4 רעולי פנים, שלושה בחורים ובחורה. הבחורה דיברה עברית היטב, ונתנה הוראות לאחרים. האחרים לא דיברו ביניהם בכלל. המתלונן אומר כי אינו חושד באיש, וכי אין לו סכסוך עם איש.

7.         המתלוננת מעידה גם היא על שלושה בחורים ובחורה. לטענתה, הבחור שתפס אותה דיבר עברית שנשמעה לה במבטא של יהודים. בחור אחר דקר אותה בכל חלקי גופה. היא צעקה לעזרה לבנה, והוא צלצל למשטרה. השודדים ברחו. המתלוננת אינה יודעת מה הם רצו.

8.         מעדויות אלה מבקש ב"כ המשיב ללמוד, כי המשיב לא היה דומיננטי במעשה העבירה המיוחס לו, גם בהנחה עימה הוא מסכים, שקיימות ראיות לכאורה נגדו. על פי הטענה, משהעידו המתלוננים על שיחה בעברית בין המעורבים באירוע, הרי שלא יכול להיות שהמשיב בכללם, שכן אין הוא דובר עברית, ומכל מקום, בודאי שאינו דובר עברית כיהודי.

9.         אני סבורה כי אין בטענה זו ממש. על פי הודעת המתלונן, רק הבחורה שהשתתפה בשוד דיברה, ואילו המתלוננת טענה כי גם הבחור שתפס אותה דיבר עברית שנשמעה לה במבטא של יהודים. אלא שדווקא זה שדקר אותה לא דיבר בכלל. אם נלך לשיטתו של ב"כ המשיב, לא מן הנמנע כי דווקא המשיב הוא הדוקר. חיזוק לכך יימצא, כפי שנראה להלן, בעובדה שעל בגדיו של המשיב נמצאו כתמי דם אשר זוהו במז"פ ככתמי הדם של המתלוננת. כך או כך, משנכנסו ארבעה רעולי פנים, מצוידים כפי שהיו, ושתפו פעולה באופן מתואם כדי להתגבר על התנגדות המתלוננים, איני רואה כי מצטיירת תמונה לכאורית של כאלה המעורבים יותר וכאלה המעורבים פחות.

10.       עוד טען ב"כ המשיב, כי אין בראיות כדי להצביע על ניסיון לשוד דווקא, וכי יכול להיות שהיו מניעים אחרים. את טענתו מבסס ב"כ המשיב על כך שלא נעשה כל ניסיון לגנוב את כספם של המתלוננים. גם טענה זו אין בידי לקבל, בשלב לכאורי זה. לעובדה שלא נעשה ניסיון לגנוב את כספם של המתלוננים יש הסבר פשוט, והוא כי המתלוננת פתחה בזעקות שבר והצליחה לגרום לכך שבנה, המתגורר ממול, יצא מן הבית, והתחילה, ככל הנראה, המולה. בנסיבות אלה ביקשו השודדים, כך יש להניח, למלט עצמם מן הזירה בטרם ייתפסו. לכך יש להוסיף, כי ע'  וס', שניים מבניהם של המתלוננים, טוענים, כי המשיב ראה את ע', העוסק במכירת מכוניות, סופר סכומי כסף גדולים שקיבל מעיסקה כזו, ביום האירוע. המשיב, כך עולה מן החומר בתיק, סובל ממצוקה כספית ומתקשה לשלם את שכר הדירה שהוא חייב למתלוננים. לא מן הנמנע, כי ראה את ההזדמנות שנקרתה לפניו והחליט לעשות מעשה. אולם, בין אם המדובר בניסיון שוד ובין אם המדובר בתקיפה למטרה אחרת, ככל שיתבררו הדברים במהלך ניהול המשפט, מדובר בתקיפה אכזרית וחמורה של שני בני זוג מבוגרים, בין היתר על ידי שימוש בסכין, ניסיון חנק, והכל כשהשניים, שנמו את שנתם, מתעוררים לפתע אל מול ארבעה צעירים רעולי פנים.

11.       על פי דו"ח תפישה וסימון מיום 11.2.08, שעה 10:30, יצא עורך הדו"ח ביחד עם אחד מבניהם של המתלוננים על מנת שיראה לו את מסלול מנוסתם של התוקפים. הבן, המתגורר מול הוריו, שמע את הצעקות ויצא מביתו, והספיק להבחין בשלוש דמויות המתרחקות לתוך הכפר. הבן הוביל את השוטרים לסימטה אליה נמלטו התוקפים, ומשם הגיעו לבית המרקחת של בית צפאפא, והבחינו במצלמת האבטחה הצופה אל הכביש. השוטר עיין במצלמה, המקליטה רק אם יש תנועה הנקלטת על ידה. והנה, בשעה 00:10 (כחמש דקות לאחר האירוע) קלטה המצלמה תנועה של אדם לא מזוהה הנכנס לשטח בית המרקחת כשהוא משוחח בטלפון נייד. המדובר במבנה בודד ואין סיבה נראית לעין מדוע יגיע לשם מישהו בשעה הזו. אותו אדם נראה חולף על פני הכניסה הראשית ועובר לשטח שמסביב. כעבור 9 דקות נראה אותו אדם חולף שוב על פני המצלמה בכיוון ההפוך, ונראה בבירור כי המדובר באותו אדם אך בגדיו הוחלפו. המשיב, יש לומר, טוען באחת מהודעותיו, כי היה ליד בית המרקחת כחצי דקה, מה שכמובן אינו מתיישב עם התיעוד האובייקטיבי במצלמה. משראה מה שראה במצלמה, יצא השוטר לשטח אליו נראה אותו אדם הולך, ומצא בו ג'קט כהה, מכנסי דגמ"ח כהים ועליהם נראים כתמי דם, כשהם זרוקים על האדמה שבגינה סביב בית המרקחת. והנה, כפי שנראה להלן, על פי הודעת גיסו של המשיב, סעיד, עליה מבקשת המאשימה להישען, הוא הוזעק לבית המרקחת הסמוך לביתו של המשיב, קצת לאחר חצות. הוא מצא שם את המשיב לחוץ וכמו לאחר ריצה, והלה סיפר לו כי רב עם בחורים. ליד בית המרקחת הזה, נמצאו הבגדים הנ"ל. דגימות הד.נ.א. שנלקחו מהם, הן של המשיב. על המכנסיים, בנוסף לד.נ.א. של המשיב, נמצאו כתמי דם של המתלוננת. כזכור, המתלוננת נדקרה על ידי אחד התוקפים.

12.       הנה כי כן, עוצמת הראיות הקושרות את המשיב לזירת האירוע הינה מובהקת ביותר.

13.       אשר להדחה בחקירה:

הודעתו הראשונה של המשיב היא מיום 11.2.08, שעה 20:06. לדבריו היה בבית עד השעה 23:00-23:30, ואז יצא עם גיסו, סעיד סוס, לאחר שהתקשר אליו לטלפון הנייד וביקש ממנו שיגיע, על מנת שייקח אותו ברכבו לבית מרקחת, שכן בנו חלה והיה לו חום. הם נסעו יחד לבית המרקחת בבית צפאפא, אך הוא היה סגור, ולכן נסעו לשועפאט. לטענתו, בבית המרקחת בשועפאט קנה אדוויל לילדים. בדרך אשתו דיברה איתו וסיפרה על האירוע בבית השכנים.

14.       אלא שהרוקח בבית המרקחת ג'סאן בשועפאט, עליו הצביע המשיב כבית המרקחת בו נרכשה התרופה, טוען, כי סגרו את בית המרקחת בליל האירוע בשעה 22:30, וכי לא יכול להיות שמישהו נשאר שם ומכר משהו לאחר השעה הזו. עוד הוא טוען כי לו מישהו היה מגיע וקונה אדוויל, היה זוכר, שכן כמעט ולא קונים תרופה זו. לטענתו איש לא רכש אדוויל בבית המרקחת באותו יום.

15.       גיסו של המשיב, סעיד סוס, בהודעתו מיום 13.2.08, טוען כי בשעה 23:00 התקשר אליו המשיב וביקש אותו להגיע אליו על מנת שיקח אותו לבית מרקחת לקנות תרופה לילד. המשיב צלצל אליו ואמר לו שהוא כבר נמצא ליד בית המרקחת של בית צפאפא, שהיה סגור. הוא אסף אותו משם והם נסעו לבית מרקחת נוסף בכפר, שגם הוא היה סגור, משם נסעו לשועפאט. בשועפאט ירד המשיב מן הרכב ונכנס לבית המרקחת, קנה את התרופה והם חזרו ברכבו לבית צפאפא. מגרסה זו חזר בו סעיד כעבור מספר שעות, ואמר כי לא היה עם המשיב בשועפאט בזמן הרלבנטי לאישום, וכי אמר מה שאמר כי נתבקש לעשות זאת על ידי המשיב. לטענתו, המשיב התקשר אליו לאחר חצות, וביקש ממנו להגיע לבית המרקחת הסמוך לביתו שבבית צפאפא, והוא אכן הגיע בסביבות 00:15. המשיב היה לחוץ, וביקש ממנו שיחזיר אותו הביתה. הוא התעצבן שכן לא הבין מדוע צריך היה להעיר אותו ומדוע לא יכול היה לחזור ברגל. גרסה זו שבה והתהפכה משהופגשו המשיב וגיסו בעימות, עובר לסיום גביית ההודעה השנייה. בעימות חוזר סעיד לגרסתו הראשונה, לפיה נסע עם המשיב לשועפאט כדי לקנות תרופה. משנשאל על ידי החוקר כיצד הוא יכול להסביר את המהפך שחל בגרסתו, אומר סעיד שאין לו מילים. לכך יש להוסיף, כי במהלך העימות הושארו השניים לבד, ואז נשמעו כשהם מתאמים ביניהם גרסאות (זכ"ד מיום 13.2.08, ערוך בידי השוטר ואסים רבאח).

16.       יצויין, כי פלט שיחות הטלפון מעיד על כך שבין השעות 22:00 ו- 01:30 יש כ- 30 התקשרויות בין סעיד לבין המשיב. המשיב וסעיד אינם מסוגלים לספק לכך הסבר. עוד עולה מן האיכון, כי המשיב וסעיד כלל לא עזבו את בית צפאפא באותו לילה, וגם על כך אין הם יודעים להשיב.

17.       בסופו של דבר, נראה כי לאחר שהנתונים האובייקטיביים הללו הוצגו בפניו, החליט סעיד להרהר מחדש בתהפוכות שחלו בגרסתו, ובהודעה מיום 17.2.08, שעה 20:56, אומר סעיד כי המשיב התקשר אליו קצת אחרי חצות וביקש ממנו להגיע דחוף לבית המרקחת. כאשר הגיע לשם ראה את המשיב עצבני וכאילו לאחר ריצה, והוא סיפר לו כי הם רבו עם חבורה של בחורים והרביצו להם. המשיב ביקש ממנו שאם מישהו ישאל אותו איפה הוא היה, שיגיד כי הוא התקשר אליו על מנת שיקח אותו מהבית לקנות תרופות, וכי מכיוון שבית המרקחת בכפר היה סגור, נסעו לשועפאט. עוד מסביר סעיד כי התחמק במהלך היומיים האחרונים מלומר אמת במשטרה משום שהמשיב ביקש זאת ממנו. בעימות חזר לגרסה הקודמת משום שהמשיב הסתכל בו במבט מפחיד.

18.       גם בשלב של ראיות לכאורה ניתן לומר, שגרסתו המפלילה של סעיד משתלבת היטב בראיות אובייקטיביות כגון הבגדים שנמצאו ליד בית המרקחת של בית צפאפא, כתמי הדם עליהם, ונתוני התקשורת שפורטו לעיל. בנסיבות אלה, אני בדעה כי בידי המאשימה ראיות לכאורה לביסוס האישום המייחס למשיב עבירה של הדחה בחקירה ביחס לסעיד.